הגיע אלי בחור בתפקיד ניהולי בכיר, שמנהל עשרות עובדים. במשך 12 שנים הוא עבר ניסיונות מגוונים לטפל בהתקפי חרדה והיה מטופל אצל הטובים שבמטפלים בארץ. אצל כל מטפל היה מעל לשנה, כך שאפשר לראות שהוא עשה כמיטב יכולתו למצות את המקסימום מכל תהליך.

סימפטומים רבים הפריעו לו לתפקד בחיי היום יום. הוא נמנע להיכנס למעליות וחללים סגורים, היו לו קשיי נשימה, מדי פעם נתקף בסחרחורות, חוסר שיווי משקל, ועוד..

מצד אחד הייתה לו תקווה להתחיל טיפול, שיגמול אותו מהסבל המתמשך. מצד שני הוא כבר היה מלא תסכול משרשרת של כישלונות מטיפולים קודמים. לכן עלו לו סימני שאלה, אם יש סיכוי קלוש שהטיפול איתי יכול לגרום לשיפור כלשהו.

כבר בטיפול הראשון נתתי לו הקלטה לתרגול יומי וביקשתי, שידווח לי בסוף כל תרגול. המלצתי על פעילות ספורט למשך 15 דק. בנוסף, הוא נמנע מסוכר וקמח לבן.

מטרת התרגול היומי המוקלט היא להוריד לחץ ומתח, לנקות מחשבות שליליות ויצירת מרחב של שלווה, רוגע, מחשבה בהירה, צלולה ושמחה.

מחקרים מדעיים מראים שכשרמת הורמון הדופמין נמוכה, אנשים נוטים לחוש חרדה, דיכאון, עצב, רמת ריכוז נמוכה ואפילו הגבלה של יכולת התנועה.

מטרת הפעילות הספורטיבית הייתה להעלות את רמת ההורמונים, שמייצרים את קשת הרגשות החיוביים שלנו. בניהם הורמון הדופמין. לאחר הפעילות הספורטיבית משתחרר במח ובגוף פרץ של דופמין וגורם לתחושה עילאית של הנאה, סיפוק ומרץ. הרצון להרגיש כך שוב מייצר חיזוק חיובי ומוטיבציה לחזור על פעילות ספורטיבית עד שנוצר הרגל טבעי. לאחר זמן מה, אפשר להסתפק במראה או במחשבה על הפעילות הספורטיבית, כדי להתחיל את ייצור הדופמין שדוחף אותנו.

סוכר וקמח לבן משבשים את הפעילות הכימית של המוח, ואף עשויים לדלל משמעותית את רמות הדופמין. לכן ההימנעות מהם חשובה, לפחות בשלב הראשוני.

הפעילות הספורטיבית מעלה גם את רמת הורמון הסרוטונין, שמייצר תחושת אושר ושמחה.

בדרך הטיפול שלי מאד חשוב לי שהמטופל לא יפתח בי תלות כמטפלת. לכן היסוד שאני שמה עליו דגש הוא בנייה וחיזוק של הכוחות הפנימיים אצל המטופל. כדי להשיג מטרה זו , מהטיפול הראשון אני מציידת את המטופל בכלים שמפחיתים לחץ, מתח וחרדה, ובנוסף מייצרים שקט פנימי, שמחה ומחשבה צלולה. במהלך התרגול המטופל מפתח מיומנות שימוש בכלים אלו ויכול להשתמש בהם, ברגע שהוא נתקל בקונפליקט, תקיעות, דילמה, הצפה רגשית ועוד.

כמובן שלא כל טכניקה מתאימה לכל מטופל. אם יש מטופל שלא מתחבר לטכניקה מסויימת, אני מלמדת אותו טכניקות נוספות מבין מבחר הטכניקות, שרכשתי בהכשרתי המקצועית רבת השנים.

התרגול היומי שלו בנוסף לטיפולים הפרטניים עזר להפחית משמעותית את מספר האירועים ששיבשו או השביתו את התפקוד היומי שלו.
לאחר חודשיים וחצי הוא הראה לי גרפים של מדדים שהוא מדד על בסיס יומי, והצביע על שיפור משמעותי במצבו. הסטרס ירד לחצי, זמן השינה הרדודה ירדה בחצי, השינה העמוקה גדלה פי 2, לחץ דם ודופק לב נכנסו לנורמה.

הוא שמח מתוצאות הטיפול והודיע שהוא כבר לא צריך יותר טיפולים. אמרתי בעדינות שיש רבדים עמוקים נוספים, שדורשים טיפול ואפשרתי לו לבחור את המשך הדרך.

הוא בחר לסיים את הטיפול וכיבדתי את הבחירה שלו. המטופל הוא זה שמוביל את הטיפול והוא זה שבוחר מתי ואיך הוא מתקדם.
תדירות הטיפול ירדה לפעם בשבועיים ונפרדנו לאחר 4 חודשים מהמפגש הראשון.

לאחר כשנה המטופל יצר קשר שוב. לאחר מספר אירועים קשים בלתי צפויים, התקפי החרדה חזרו ואף גדלו וכמעט שהשביתו את התפקוד בחיי היום יום.

הוא נכנס לרכב, אבל לא היה מסוגל לנהוג. בשגרה היומית היו כאבי גב, סחרחורות, חוסר שיווי משקל, טינטונים, קשיי נשימה, כאבים בחזה ובגב. כל אלו פגעו והורידו את התפקוד בעבודה, בחיי המשפחה ובכל תחום אחר בחייו.

בנוסף לטיפול השבועי שלחתי לו סרטוני וידיאו עם תרגילי צ’יקונג חדשים לתרגול יומי עצמי לטיפול בבעיות הפיזיות שהתרבו מיום ליום.

כאשר מבול הסימפטומים ירד קצת, יצרתי בסיס של עוגן ואמון ועדכנתי שנתחיל לנקות טראומות מהעבר. ברגע של בשלות, התחיל לעלות על פני השטח מידע חבוי. המידע שצף, היו חוויות מכאיבות, שפגעו בו בילדות וגרמו לו לקבל החלטה לפעול בתגובה מסוימת. אותה התגובה חוזרת עד היום כתבנית אוטומטית, גם כשהיא כבר לא עוזרת ומשבשת את החיים. במהלך העלאת הטראומות מאד חשוב לתת לפורקן פיזי להשתחרר מהגוף ולאפשר ראייה בהירה יותר של המציאות. הפורקן הפיזי יכול להיות פיהוקים, שיהוקים, בכי, רעד ועוד. במהלך הפורקן הפיזי משתחררות חסימות שתקועות בגוף.

חשוב להבהיר שבתחילת תהליך ניקוי הטראומות, הסימפטומים המטרידים לא נעלמו ואף התגברו. זה בדיוק השלב שבו נכנס שחקן חשוב לעלילה והוא ה “ספק”. התחילו לעלות לו סימני שאלה, אם כדאי לקחת כדורים לחרדה. (בעבר הוא נטל כדורים והחליט להפסיק, כי שם לב שהכדורים מעמעמים את הרגשות שלו). בנושא הכדורים ובכלל בבחירות, עזרתי לו להקשיב ללב שלו ולבחור ע”פ הנחיית הקול הפנימי. בכל פעם שעלה ה”ספק” והוא שקל אם ליטול כדורים ושאל אותי מה דעתי, האמנתי שהוא יבחר את הטוב ביותר עבורו, מבלי להביע את דעתי האישית. הוא בחר לא ליטול כדורים, כי לא רצה להיות תלוי בכדורים.

לאחר מספר סשנים של ניקוי טראומות, הוא כבר דיווח על הקלה משמעותית בעוצמת וכמות התקפי החרדה ושמח שמצבו השתפר.

יכולתי לאפשר לו להשתחרר מטראומות עמוקות בזכות העובדה שלא נטל כדורים. מנסיוני המקצועי שמתי לב, שלמטופלים שנטלו כדורים, עוצמת הרגשות הייתה די מעומעמת, דבר שמקשה לחוות ולשחרר את הטראומות ברובד עמוק.

בנוסף, לימדתי אותו טכניקה נוספת שמשחררת מהטראומות את הילד הקטן וגם את הבוגר שמשתמש באותן תבניות מהעבר. התרגול היומי הזה צייד אותו בכלי שימושי להתמודדות בסיטואציות מאתגרות ובלתי צפויות.
במפגש הבא הוא כבר התבונן כמשקיף מהצד בהתקפי החרדה. הוא ראה וזיהה את תבניות החשיבה והתגובות הרגילות שלו. בשלב זה, הוא הצליח להתמודד עם ההתקף בכלים שציידתי אותו והתוצאות מילאו אותו בשמחה, וסיפוק.

תוצאת הטיפול עבורו הייתה התמלאות באושר עילאי שאינו תלוי בשום גורם חיצוני.

בעקבות תהליך שחרור הטראומות והצטיידות בכלים לפעולה אפקטיבית, הפחדים ושלל הבעיות הפיזיות המתרבות נשרו אחת אחרי השנייה, כעלים יבשים שנושרים בשלכת. בנוסף, זמן התפקוד היומי עלה כמותית ואיכותית.

שמחתי על ההתאמה של הטיפול לקצב האישי של המטופל בהתבסס על אמונה מלאה ביכולתו להתחבר לעוצמה הפנימית שבו.